מריה מיטשל

באוקטובר ב- 1847 גילתה מריה מיטשל את כוכב שביט שלו קראו "השביט של מיס מיטשל". כמה שנים לפני כן הכריז פרדריק השישי, מלך דנמרק על נתינת מדליית זהב לכל אדם שיגלה "שביט טלסקופי". מריה מיטשל זכתה במדליה בשל תגלית זו וזכתה עקב כך לפרסום עולמי, מכיוון שרק אישה אחת לפניה גילתה שביט.

זמן מה הייתה שאלה פתוחה לגבי מי היה הראשון שגילה את השביט. יומיים אחרי שמריה גילתה את השביט, גילה אותו באופן בלתי צפוי האב פרנצ'סקו דה ויקו במצפה הכוכבים של הוותיקן, ופרסם ראשון את דבר הגילוי. במקביל, ניהלה מריה מיטשל חליפת מכתבים עם האסטרונום ויליאם בונד במצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד על מנת לאשר את התצפיות שלה. משהתברר כי הפרס עלול להילקח ממריה עקב הכלל הקובע שהמפרסם ראשון נחשב גם המגלה הראשון, הפעיל אדוארד אברט, נשיא אוניברסיטת הרווארד, מכבש לחצים על מכריו באירופה לשנות את ההחלטה. בסופו של דבר השתכנעו הדנים, וב-6 באוקטובר 1848, שנה מיום גילוי השביט, נשלחה מדליית הזהב למיטשל.

קבלת המדליה הפכה את מריה מיטשל לידוענית - מבקרים רבים באו לאתנאום בננטקט על מנת לצפות ב"גבירה האסטרונומית". ב-1848 התקבלה מריה מיטשל כחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האישה הראשונה שזכתה לכבוד זה (והאחרונה, למשך כמעט מאה השנים הבאות). ב-1850 היא התקבלה ל"אגודה האמריקנית לקידום המדע".

ב-1849 הזמין אותה צ'ארלס דייוויס, מנהל הפרויקט הממשלתי "לוח השנה הימי ולוח הכוכבים האמריקני", לעבוד במשרדו על מנת לחשב את מיקומו של הכוכב נוגה בשמים בכל יום.